תחרות 'המורה של המדינה': הכוונה טובה, הביצוע קצת פחות

הרהורים על תחרות 'המורה של המדינה' שקיים העיתון ידיעות אחרונות בשיתוף עם גופים נוספים (נכתב בתש"ע).

המורה של המדינה – הכוונה טובה, הביצוע קצת פחות

היחס למורים במדינה ובחברה סובל ממספר כשלים, אשר מלווים את המורה לא רק ברגעיו הקשים, אלא גם ברגעים שהיו לכאורה אמורים להיות רגעי התעלות אישית ומקצועית. פרויקט 'המורה של המדינה' של ידיעות אחרונות, לדוגמה.

הכוונה של יוזמי הפרויקט מעולה: בואו ניקח מורים נבחרים מכל הארץ ונעלה אותם על נס. נראה לחברה הישראלית שיש מורים מצוינים; נראה למורים שלוקחים אותם ברצינות ומפרגנים להם. גם חברי הועדה הציבורית הם אות כבוד ומופת לפרויקט זה: פרופ' עדה יונת, מאיר שלו, ד"ר מאיר בוזגלו ועוד ועוד.

אבל כאן נדמה שזה מתמסמס. הכשלים המלווים את היחס למורים בישראל משתכפלים כאן באופן תמוה, המעמיד בספק את רצינות הענין ובעיקר את הסיכוי למצוא אנשי חינוך שיסכימו לקחת חלק בדבר כזה. אבל אנשי חינוך לא יצאו באופן ברור נגד יוזמה כזו, מהסיבה הפשוטה שהיא אכן מוצגת כפרס והיא אכן תוצאה של רצון אמיתי להיטיב. וכן, המורים רגילים לקבל את היחס הזה. גם כשהוא מוגש על כנף מטוס אל-על. אציין בקצרה את הכשלים ביחס של החברה הישראלית למורים ואת אופן ביטויים בפרויקט חשוב זה – 'המורה של המדינה'.

ראשית, הנחת המוצא היא שזמנו של איש החינוך הוא הפקר. לכן, מורה שיגיע לתחרות הוא מורה שתלמידיו מספיק חסרי רגישות בשביל לא להבין שהדבר האחרון שחסר למורה העסוק שלהם הוא לעבור מבחני פילת לשם הכרה בעבודתו. הרי מבחינת תלמידיו הוא איש חינוך אולטימטיבי! אז לשלוח אותו ליום מיונים זו הרי שטות אפריורית, שלא תעלה על דעתו של תלמיד עם מינימום הערכה למורה או למחנך שלו.

שנית, מקצועיותם של המורים מוטלת בספק, בהגדרה. לכן הפרס הוא השתלמות 'יוקרתית'. בתחומים אחר או משיקים, למשל פרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש רה"מ לוי אשכול, הנחת המוצא היא שמי שהגיע לקו הגמר וזכה בפרס, יגע וטרח הרבה; הפרס הוא נקודת עצירה, בה הוא מוזמן לטקס ומקבל הכרה על פועלו, על שלמות מסוימת שהגיע אליה. לשלוח מורה להשתלמות משמעו – יש לך עוד הרבה ללמוד. בחיוך (מהול בשמץ חשד) שואלים את עצמם המורים אם יצטרכו גם להגיש עבודה לשם קבלת ציון על הזכות להשתתף בהשתלמות זו. נכון ש'איזהו חכם – הלומד מכל אדם', וכי החוכמה האמתית היא עצם תהליך הלמידה, אך דבר זה נכון לגבי החיים בכלל ולא לגבי עיצובו של פרס אשר אמור לשקף ולייצר הערכה ציבורית וכבוד למורים שייבחרו.

אמנם, הכוונה של מיזוג הגלויות והמפגש עם קהילות יהודיות בארה"ב היא חיובית מאד, אולם המחשבה שבתוך חיי העבודה (החינוכית עצמה!) והמשפחה העמוסים יש זמן לכך, או שבחופשת הקיץ המורה פנוי לנפשו או אינו זקוק לעבודה נוספת לצורך השלמת הכנסה – היא מפתיעה בתמימותה. אולי זה עושה לחלק מהאנשים טוב לראות מדינה מתרסקת בתוך חלון של מטוס ממריא, אך לאנשי החינוך שבנו יש מספיק עבודה לעשות על הקרקע. ותודה, אנו יודעים מה זו טיסה לחו"ל וזה לאו דוקא פרס יוקרתי.

נקודה זו מביאה לכשל, הוא שאלת תגמולם החומרי של אנשי החינוך. בישראל 2010, צר לי להזכיר, יוקרה נמדדת לא נמדדת בטיסה או השתלמות (אף שזו מעשירה מאד מאד מבחינה חברתית-יהודית, ויכולה בהחלט להיות תוספת ראויה), אלא בפרס הולם. כדאי להזכיר כאן כי מקורה של המילה "פרס" בעברית היא חתיכת לחם, פרוסה. עם המשכורת של המורה היום (ואין צורך לפרט), "פרס" צריך לאפשר למורה לקנות כמה כיכרות לחם. הטיסה לא תעשה זאת.

אין צורך לציין דוגמאות או לנקוב בסכום; ברור שגם אין כאן ציפייה לפרס נובל. אולם ממפעל הפיס, שהשקיע בשנים 2008-2009 את הסכום העצום של 1,312,953,870 ₪ (יותר ממיליארד שקל!) לרווחת הקהילה, ומחלק עשרות מיליונים לאנשים שכל עמלם היה שרבוט אקראי של כמה כתמי דיו על נייר, יש אולי ציפייה למחשבה נוספת בנושא, אם רוצים להוקיר מספר מורים נבחרים. אפשר לצפות מהם להעמדת פרס סביר היוצר יוקרה כלשהי לתחרות, ואף נותן פיצוי מסוים לאותו מורה מצטיין, שהסכים לעבור מבחנים נוספים מלבד מבחן בית הספר (שהוא מאתגר ממילא), בשביל להשתתף ובעיקר להעיד על כלל המורים.

ומחשבה לסיום. כשאתה רואה שמשקיעים מאמצים כה מרובים בפרסום של יוזמה או פרויקט שאין סיבה שלא יזכה לשיתוף הפעולה של הציבור, יש לבדוק היטב את המכניזם עצמו. במִפקד האוכלוסין האחרון שנערך במדינה, למשל, במקום לפרסמו שוב ושוב בעלויות אסטרונומיות, היה צריך פשוט להעלות מעט את שכר הפוקדים. גם כאן הלקח דומה: אם רוצים לקבל המלצות על מורים שהתלמידים מעריכים, על התחרות להיות אטרקטיבית בעצמה. אז גם לא היה צריך לפרסמה שוב ושוב ולגלות שיש תלמידים שלא רוצים לשלוח את המורה המוערך עליהם לתחרות שאינה 'נחשבת', ברוב קני-המידה של הנחשבוּת המוכרים לנו כאן במדינה.

ידיעות אחרונות, כוונתכם רצויה מאד. אולם אנא, נסו להימנע משכפול היחס למורים במקום שבו אתם מנסים לבנות יחס אחר.

מודעות פרסומת

מה דעתך?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s