מכסא כבוד חֻצבה לגור בארץ ערבה

לקראת כנס 'לימוד ערבה' שיתרחש בחמישי-שישי הקרוב במרכז ספיר שבערבה התיכונה, הרשו לי להתרפק לרגע על הערבה. בתקופת השירות הצבאי רבים העוברים בערבה התיכונה, עושים אותה קפנדריא בדרך לבסיסי שזפון או צאלים;  בדרך לאילת, יש השוזפים את הערבה בעיניים מנומנמות מבעד למזגן.

חוות האנטילופות, מושב צופר, הערבה התיכונה, חורף תשע"א

אבל כל מי שאי פעם חי בערבה (זכיתי לכך לזמן מה) יודע שאין הבדל גדול יותר בין הערבה כפי שהיא מבעד לשמשה, לבין איך שהיא נחווית (ובקיץ, מה לעשות: נכווית) בפועל.

לא ברור האם הערבה היא חלק מגבולות ההבטחה של ארץ ישראל המקראית, ומכאן אולי התפישה העצמית המקומית של חלק מתושבי הערבה כמעין 'אוסטרליה' דארץ ישראל. 

כשבן דודי אבישי ברמן הקים (בעזרת רן שדה ואנשים טובים רבים ממושבי הערבה וממכינת עין פרת) לפני כמעט שלוש שנים את מכינת ערבה במושב חצבה, הצעתי לו שהמשפט שיהיה על ארון הקודש במקדש-המעט של המכינה יהיה 'מכסא כבוד חֻצבה לגור בארץ ערבה'. אל תקרי 'חֻצבה' (בקובוץ) אלא 'חָצֵבה', כלומר מושב חצבה, הנמצא בערבה התיכונה. משפט זה, של ר' שמעיה קוסון (צ' אפריקה, מאה 16), מתוך הפיוט אודה לאל (או 'שימו לב אל הנשמה'), מוכר כיום גם מביצועו המופלא של אביתר בנאי בשיר 'כוכבי בוקר':

השיר משקף תפישה אפלטונית לפיה הנשמה שלנו, שהיא אבן טובה ואצילה, ירדה לעולם הזה העכור מעולם עליון, אלוהי, נעלה: "מכסא כבוד חֻצבה לגור בארץ ערבה". לא הפייטן ולא המקרא לפניו (שאצלו המילה 'ערבה' היא שם נרדף לישימון) שיערו שהערבה תהיה למה שהיא היום, קרי: ביטוי מרשים ליכולת הציביליזציה האנושית והחקלאות הישראלית לחיות בשלום עם האדמה החולית והיעדר המים.

ועם כל הטכנולוגיה הזו, נותר עדין בערבה חותמו האוורירי והחידתי של העלום, הנעלם, הנעלה. המשורר יעקב אורלנד (2002-1914) כתב בשירו "שקר" (תודה לאלירז על ההפניה לשיר):

"לפעמים ניעור בי יצר

לברוח יחידי אל המדבר,

אל מכתשי-הסלע הגדולים במרחבי הערבה,

מול הצוקים הנשאים בשמש-יום וסהר לילה,

ולצעוק אל ההרים אשר נולדו אמת:

שקר, שקר, שקר!

אני יודע כי הד לא יענה

ונשר לא ירום מראש הצוק

ואדוני לא יופיע מהר פארן."

אבל מי יודע, אורלנד היקר? כיון שכבר הופיע ה' פעם מהר פארן, אולי בכל זאת יופיע שוב באזור. באמת שאין לדעת. הרי כפירה אמיתית לא תכפור באפשרות שהיא טועה. 

עונה זו נעימה במיוחד בערבה, כאשר בחורף כסדרו (כמו השנה) קר מאד בארץ הנושבת. 

ערָבָה ערֵבה שתהיה.

מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. כל מילה בסלע.
    חבל שמכמני הערבה מוכרים רק למעטים.
    אולי זה יפיץ קצת את יופיה.

מה דעתך?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s