טכנולוציה? לא בבית ספרנו

הפוסט-הומניזם בבעיה. איך משכנעים כשמונה מיליארד בני אדם שחייהם בצורתם הנוכחית הינם מקרה או טעות אבולוציונית, ומוטב להמירם בחיים לא-אנושיים, שאינם כרוכים בבחירה, באחריות, באינטראקציה אנושית עם הזולת, בהרכב גוף-נפש הוליסטי? המאמץ האינטנסיבי שאנו רואים בישראל בתחום הפוסט-הומני כנראה די דומה למה שמתחולל במקומות אחרים בעולם. אז אין לנו שליטה על כל מה שקורה בעולם, אך מחובתנו לעמוד על המשמר מול מי שמבקשים להמירנו ו'לשדרגנו' כאן, במקום מגורינו.

אחת התשובות לשאלה דלעיל, חוץ מהפצת רעיונות פוסט-מודרניים רדיקליים המאפשרים לסמם את כושר השיפוט הרציונלי של בני האדם, היא יצירת 'אקסלרטורים' (מאיצי סטארט-אפים) למיניהם, שמטרת חלק מהם, לפחות, היא להאיץ ולסחרר את בני-האדם, כך שיסכימו לעסקה הבלתי-סבירה של מכירת ההווה בשם ה'עתיד'. דבר כזה מתרחש כעת בחסות חברה בשם Mind-CET, המבקשת להכניס לבתי הספר בישראל לא פחות מאשר משקפי מציאות מדומה (VR). ראו הראיון שהתפרסם לפני כחודשיים בכתב העת 'עמודים' (ביטאון הקיבוץ הדתי) 776 (2), עמ' 15-10, ובו הציגה מיינדסט את חזונה ואת 'סגולותיהם' החינוכיות של משקפי המציאות המדומה.

כן, לפני שהרעיון בכלל תפס בשוק הפרטי, ולפני שהובהרו עד תום ההשלכות החמורות של השימוש במוצר מסמם מציאות ואנושיות זה. אבל אולי אין זה כה מפתיע: ל'מועצת חכמי המתמטיקה' במשרד החינוך מונה אדם שהכריז כי "תוך פחות מעשרים וחמש שנה כולכם תהיו סייבורג", ואתם יכולים לנחש מהו האופן שבו הוא רואה את שליחותו ותפקידו לגבי ילדיכם. זה שאתם רוצים אותם אנושיים זה מבחינתו חלק מהבעיה, לא מהפתרון.

מוזמנים לקרוא מאמר שפרסמתי כעת בעמודים 777 (3), עמ' 55-49, בו ביקרתי את רעיון העוועים של הכנסת משקפי מציאות מדומה לבתי הספר, כמו גם את מקומו המטריד כחלק מהפרויקט הפוסט-הומני, שהוא בפשטות דה-הומני. השאלה הקשה המופנית למשרד החינוך במאמר זה היא כיצד הוא מתיר פעולתם של גופים אינטרסנטיים-כלכליים במערכת החינוך, המבקשים להפוך את בתי הספר לאקסלרטורים שלהם ואת תלמידי ישראל לשפני ניסוי בחינם? השאלה הקשה המופנית אלינו, בני האדם, היא האם נהיה מוכנים לוותר על חיינו הממשיים ו'להכניס את המוח לקופסא'? ומה אפשר ללמוד מדבריו של יובל נח הררי על העסקה שמציעה לנו הטכנולוציה, לאור ה'עסקה' שעשו אבותינו הקדמונים עם החיטה? פרטים במאמר.

*

במוסף השבת של ידיעות אחרונות בתאריך 14.10.2016 (שבת פרשת האזינו), כתבה סיון רהב מאיר על עמדתי הביקורתית לגבי משקפי ה-VR (חלק מהציטוטים מדבריי שונו מעט, אולי על ידי העורכים). ברוח פרשת האזינו אפשר לקרוא למשקפים הללו: משקפי הסתר-פנים%d7%a8%d7%94%d7%91-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%a4%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%9e%d7%94

מודעות פרסומת

9 תגובות

  1. מה ההבדל בין טכנולוגיות שפועלות על המח 'מבפנים', לבין מורה ששוטף לתלמידים שלו את המח 'מבחוץ'? הרי היעילות של האינדוקטרינציה שעושים במשטרים אפלים בלי שימוש בשום טכנולוגיה היא עצומה. פעם השתמשו באבן צור, אחר כך בעטים, אחרכך במחשבים, ועכשו בהנדסת מח. מה הסיפור הגדול?

  2. ההבדל הוא שיש לנו מושג מסוים לגבי טיבה הדיאלוגי של האנושיות, והמושג הזה נתון כעת בסכנת הכחדה. אין מדובר, אגב, רק על משקפי מ"מ בבתי-ספר, אלא על סוג חדש של טוטליטריות שמאיים על כל שדרות החיים. ראה למשל כאן בביקורת מטרידה שכתב עמית סלונים: http://tech.walla.co.il/item/2937192

  3. מה שנקרא טול קורה מבין עיניך, או במקרה זה טול מציאות מבין עיניך

  4. מטריד מאד. על כגון דא אמר הכתוב "החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך יהלך"

  5. כמו עם כל טכנולוגיה חדשה, הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

    המאמר על זה נכתב, כל הנראה, באמצעות מכשיר שאבות הטכנולוגיה שיצרה אותו, שהיו בחיתוליהם לפני 200 שנה, הוקעו כזרע השטן.

    לא רק שבני האדם הולכים להשתנות – הם כבר משתנים.

    מכשירי שמיעה.
    קיבוע עצמות באמצעות ברגים אחרי תאונת דרכים.
    שלד חיצוני שמאפשר לנכים ללכת.
    החלפת מפרקים.
    משאבות אינסולין אוטומטיות.
    שסתומי לב מלאכותיים.
    לב מלאכותי.
    מעקפים עצביים למשותקים.
    עיניים ביוניות לאנשים שהתעוורו.

    מה מהנ"ל לא תרצה לילדים שלך, אם הם חס וחלילה יזדקקו?
    ואם חלילה קרוב שלך יתעוור, ויציעו לו עיניים ביוניות שרואות יותר רחוק, יותר ברור, וגם בחשיכה כמעט מוחלטת – האם לשיטתך יהיה נכון שייקח את הדגם המיושן רק כדי שהראייה שלו לא תהיה "רובוטית"?

    והשמיעה? תעדיף אוזן ביונית מנוונת שמקבילה לשמיעה של אדם בן 40, או אוזן ביונית שתאפשר לך לשמוע מנעד צלילים שיתחרה בשמיעה של טורפים בטבע?

    והזיכרון? אם תתחיל, חס וחלילה, לסבול מדימנציה, תבחר בשתל שיחזיר אותך ליכולת זכרון ממוצעת של אדם בן 65, או שכבר תיקח את הדגם שיאפשר לך לזכור כל דבר שתרצה, לנצח?

    בהחלט יש מה לשפר, ובהחלט יש עבודה לפנינו כדי לדאוג שהעתיד הרובוטי שלנו יהיה יותר טוב ליותר בני אדם מאשר העבר האנושי היה עבור מרבית האנושות. עדיף להתמקד בזה, מאשר להילחם בבלתי-נמנע.

  6. obe שלום,
    כתבת דברים מעניינים. נדמה לי שאין בינינו מחלוקת אמתית לגבי רוב מקרי הקיצון הרפואיים אותם ציינת (אגב, למרות שאבא שלי נולד בלי רגל, ואף שהטכנולוגיה הרלבנטית זמינה, הוא בוחר שלא להשתמש בה – והוא חי מצוין).האם יש לך ילדים? האם תרצה/י להחליף את העיניים הקיימות שלהם בעיניים ביוניות,
    רק כי זה "יותר משוכלל"? הרי טכנית, אנשים עושים כבר היום כל מיני ניתוחים ל'שדרוג' עצמי, כך שזו לא שאלה היפותטית.
    השאלה היא האם החברה בה אנו חיים תאבד את אנושיותה, כלומר תחדל להיות מחויבת לבני אדם בצורתם הנוכחית: ישויות גוף-נפש חברתיות (קיומו של לב מלאכותי, למשל, לא משנה את הנתון הבסיסי הזה). אם וכאשר זה יקרה, איני מאמין שהחברה הזו תהיה חברה שראוי מוסרית להיאבק על קיומה. קיום והישרדות הם דברים חשובים מאד, אבל הם לא הדבר היחיד החשוב. האם אתה חושב שהאדם הוא חיית טרף, או צריך להמדד בפרמטרים כאלו?

    1. נדב שלום,

      שמחתי לקרוא את תגובתך.

      אענה לשאלותיך:

      1. אין לי ילדים.

      2. אני מאמין שאם וכאשר יהיו לי ילדים – אני ארצה את הטוב ביותר בשבילם. ההחלטה אם להחליף את העיניים שלהם בעיניים ביוניות תהיה מורכבת ומבוססת על שיקולים רבים; לדוגמה:
      2.1. עד כמה זה בטוח, הן בטווח הקצר והן בארוך.
      2.2. אילו חסרונות יהיו לטכנולוגיה לעומת עיניים אנושיות? לדוגמה – האם יהיה צורך לטעון את העיניים בחשמל מדי יום?
      2.3. אילו השלכות חברתיות עשויות להיות לזה?
      2.4. אילו השלכות חברתיות עשויות לויתור על עיניים ביוניות?
      2.5. האם ניתן להמתין עם ההחלפה עד שהילדים יתבגרו כך שהם יוכלו להחליט בעצמם?
      החשש העיקרי שלי יהיה מהשלכות רפואיות, אבל אם נצא מנקודת הנחה שהטכנולוגיה בטוחה לחלוטין ואין השלכות שליליות מבחינה פרקטית – ודאי שארצה להחליף. לא כי זה יותר משוכלל, אלא כי להערכתי ראייה יותר טובה תשפר את איכות חייהם.

      3. אני לא מסווג את האדם כחיית טרף, בהכרח, אבל אני לא חושב שהאדם שונה באופן יסודי מבעלי חיים אחרים – הוא פשוט הרבה הרבה יותר מורכב. אם נקודת המוצא שלך היא שיש אלוהים או איזושהי מטרה קוסמית נעלה שמחייבים את החברה האנושית לפרמטרים מסוימים, אז זה כבר דיון על אמונה. אני לא חושב שיש יתרון או עדיפות אינהרנטית לקיום שלנו בתצורתו הנוכחית. התרבות האנושית על הערכים והדינמיקות שלה השתנתה מקצה לקצה לאורך אלפי ובטח עשרות אלפי השנים האחרונות. הפיזיולוגיה שלנו עצמה השתנתה לאורך שנות האבולוציה. ההבדל המהותי בין האבולוציה עד כה והאבולוציה שתבוא בהמשך הוא שעכשיו הגיע הזמן שלנו לקחת פיקוד ואחריות על הגורל שלנו, ולתקן ולשפץ את העבודה של הטבע. למעשה זה המשך טבעי ובלתי נמנע של תהליך האבולוציה, ואין צורך (או אפשרות) לעצור.

      אגב, הזכרת מוסר.
      האם החברה שאנחנו חיים בה היום היא חברה שראוי מוסרית להיאבק על קיומה? לפי איזה קודים של מוסר? כי מה שאני רואה זה טרור, אכזריות, קנאה, שנאה, וחוסר סובלנות. מלחמות על משאבים ועל דת. התעללות שיטתית במיליוני בעלי חיים חסרי ישע. החברה האנושית נכשלה קשות בכל מה שנוגע למוסר (בצורה שאני מאמין ששנינו תופסים אותו), ושימור המצב הקיים לא נראה לי כמו יעד ראוי מהזווית המוסרית. אני מעדיף לחשוב על התקופה שלנו כתקופת מעבר כואבת אך הכרחית בדרך לפיתוח הטכנולוגיה להפיכתנו, ודרכנו את העולם, ליותר טובים.

  7. הסוגיה העומדת מאחורי הלבטים של החלפת העיניים היא בסופו של דבר מטפיסית: האם העולם שלנו מקורו בשרשרת מקרים (שהיא בה בעת גם נטולת מקריות, כלומר דטרמיניסטית)? או שמקור העולם בפעולה של ישות בוראת ומיטיבה (במסורת היהודית קוראים לה, בין השאר, קב"ה)? מבין מעריציה העיוורים (לא כולם כאלה) של הטכנולוגיה, רבים אינם מאמינים באפשרות השנייה, שההשלכה שלה ברורה: אם יש משהו חיובי עקרוני באופן שבו נבראנו, אין זה מקרי שאנשים רבים (אולי רוב האנשים) חשים התעלות נפש בהיותם במכתש רמון, למשל, לעומת כיבוי-הלב שיאחז בהם בהסתובבם בקניון עירוני מפוסטר כלשהו. לאור האמונה בבריאת העולם ע"י גורם מיטיב, סביר לחשוב שיש משהו מקודש באדם כהינתנו (זה כמובן לא אומר שאי אפשר לשנות בו דברים רבים. למעשה, ברית המילה עושה זאת כבר בגיל צעיר..). מה זה אומר על האוריינטציה העשויה לשמש לחשיבה על דילמת העיניים, לא קשה להסיק: "אל נא תעקור נטוע", אם אין סיבה מאד חשובה לכך.
    שאלה נוספת וחמורה לא פחות היא מה המקור למוסר, שהצגת כמה אתגרים חמורים וחשובים לגביו במציאות שלנו. מה מעגן את המוסר? מה הבסיס לגינוי של טרור או אכזריות? באיזה אופן יש מקום לקוות שחברות אנושיות שונות יוכלו להסכים על משהו לגבי מוסר ולשתף פעולה, ולא רק להלחם זו בזו? ובהקשר היותר ספציפי בו אנו דנים, מה המקור לאמונה בכך שאימוץ אובססיבי של טכנולוגיות רק באשר הן 'חדשות' ו'טובות' יותר, יוביל את העולם ואותנו להיות טובים יותר? למשל, האם מצב שבו מכונות יחליטו 'על דעת עצמן' את מי להרוג ולמה להרוג, יהיה מוסרי יותר מאשר אדם המשלם בעצמו את מחיר הכרעותיו הערכיות? ובמה רובוט, בתור יצור מלאכותי, הוא 'טוב' יותר מבן אדם?

    1. התעלות נפש במצפה רמון למול כיבוי-הלב בקניון העירוני ככל הנראה לא מקריים, אבל זה לא בהכרח מצביע על בורא עולם. יכולים להיות הסברים נוספים – החל באבולוציה וכלה בעובדה הפשוטה שרוב האנשים מאוד רגילים לקניונים, ולא כל כך רגילים לעמוד בטבע מול נופים אדירי מימדים.

      בעניין מוסר: אני לא טענתי שחברה עתידית בהכרח תהיה יותר מוסרית (כפי שאני תופס "מוסר", שזה בסבירות גבוהה לא רחוק מאיך שאתה תופס אותו, אולי בניכוי אלמנטים דתיים…) – אני רק טענתי שהחברה כיום אינה מוסרית ואני לא רואה סיבה לשאוף לשמר אותה כפי שהיא משיקולים מוסריים…

מה דעתך?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s