אנושיות, טכנולוגיה ופוסט-הומניזם

האם עלינו להשתמש בכל טכנולוגיה חדשה ולהטמיעה בחיינו? האם ישנן טכנולוגיות ששימוש בהן יפגע משמעותית באנושיותנו? מהי בעצם אנושיות, וכיצד מעיב עליה הפוסט-הומניזם? האם ובאילו תנאים עלולה להתפרק הדמוקרטיה? מהן הבחנות היסוד העקרוניות הקשורות לנושא זה, שחלק מהן כיום מטושטש למדי? האם וכיצד נוכל לשמר את אנושיותה של החברה בה אנו חיים, ולהעניק לנכדינו סיכוי ליהנות מהחיים האנושיים להם זכינו אנחנו? על כל אלו ועוד  אדבר מחר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בהרצאה שכותרתה לעיל.

המשך…

הלנת גופות אדם: מדינת ישראל נגד היהדות?

הלנת גופתו של תושב אום אל-חיראן, יעקוב אבו אל-קיעאן, שדרס את השוטר ארז לוי ז"ל, היא המשך מטריד למגמה שהחלה בשנה שעברה בחסות אינתיפדת המקדש (כן, לא "גל טרור", לא "אינתיפאדת יחידים", אלא מהומות שהחלו במידה רבה לאור ההתססה של ח"כים יהודים בנושא הר-הבית), המטילה קלון על מדינת ישראל ומהוה חילול ה' חמור, דבר האמור להטריד את אזרחיה היהודים של המדינה. לא אכנס המשך…

האם אמונה באל דורשת ודאות מוחלטת?

והאם ידיעתנו את העולם זקוקה אף היא לודאות גמורה? קשת התשובות על שאלות אלה משקפת ויכוח שהשלכותיו חורגות מסוגיית האמונה באל. בעידן המודרני הושפעו מאד התשובות שנתנו לסוגיה זו מעמדתו של רנה דקרט, אבי הפילוסופיה המערבית, אצלו התקיים שילוב מיוחד בין ספקנות רדיקלית לבין פונדמנטליזם דתי. כמאה חמישים שנים מאוחר יותר, הפרגמטיסטים האמריקאים ראו בעייתיות רבה בעמדת דקרט, ולמרות החשיבות הפילוסופית של בקורתם עליו, רבים אינם מכירים אותה. מהי ביקורתם של הפרגמטיסטים על דקרט, ובייחוד זו שמתח עליו צ'רלס ס. פירס (Peirce)? באיזו מידה ניתן לראות אצל הוגים יהודים מודרניים קרבה לדקרט או לפרגמטיזם האמריקאי? ומה ניתן ללמוד מכך על שאלות מפתח במחשבת ישראל?

ביום שני הקרוב (י"ט כסלו התשע"ז, 19.12.2016) בשעה 14:00 ארצה בנושא זה בסמינר מחלקתי בחוג למחשבת ישראל אוניברסיטת בר-אילן, תוך התמקדות בעמדתו של הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ לגבי סוגיית האמונה באל.

האם צריך ללמוד מסיפור העקדה ציות או מוסר?

שאלה זו מטרידה את קוראי עקדת-יצחק לאורך כל הדורות, ונתנו לה שתי תשובות עיקריות: ציות לצו האל, או מוסר. התשובה הנפוצה יותר, יש לציין, היא הלקח של הציות העיוור. האמנם? אבקש להאיר סוגיה זו בהקשר דברי הנביא ירמיה, שהטיח בבני ישראל:

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר. כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח (ירמיה ז, כא-כב)

במקום אחר טוען הנביא ירמיה כי בני ישראל הקימו

אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי. (ירמיה ט, ה')

מה פשר ההתנערות הזו של האל מפולחן הקרבת הבנים שרווח בעם ישראל בתקופת המקרא, ומציוויי הקורבנות בכלל? מה זה אומר על משמעותה של עקדת-יצחק? ומה ניתן ללמוד מכך על היחס בין דת ומוסר?

המשך…

פרגמטיזם: שם חדש לכמה צורות מחשבה ישנות ביהדות

סוגיית היחסים שבין מחשבת ישראל לפרגמטיזם האמריקאי הקלאסי היא הפרויקט המעסיק אותי בדוקטורט, שאני נכנס כעת לשנתו הששית (ובס"ד האחרונה). במאמר-סקירה בשם 'פרגמטיזם: שם חדש לכמה תוצאת תמונה עבור ברזיס בין קנאות לחסדצורות מחשבה ישנות ביהדות', שראה אור כעת בכתב העת דעת (גליון 82 [תשע"ז], עמ' 405-417) הצגתי ובחנתי שני ספרים:

דוד ברזיס, בין קנאות לחסד: מגמות אנטי-קנאיות בספרות חז"ל (אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע"ה)

(Hannah E. Hashkes, Rabbinic Discourse as a System of Knowledge (Leiden and Boston: Brill 2015

לצד שרטוט קוי דמיון בין שני הספרים המרתקים הללו, באשר לזיהוי מקומו של הרעיון הפרגמטי במסורת היהודית, אני בוחן כמה מהטענות המועלות בהם. לדוגמה: אצל ברזיס, לגבי ההבחנה בין בית הלל לבית שמאי, על רקע הויכוחים הבין-כתתיים בשלהי בית שני; אצל השקס, לגבי גבולות הפרשנות ושאלת הנגישות לאמת חוץ-סובייקטיבית כלשהי. כמו כן, המאמר משווה בין הנחות המוצא הגלומות בכל אחד משני הספרים הללו אודות היחס בין הממד האימננטי לממד הטרנסנדנטי, דבר שיש לו השלכות עקרוניות לגבי הבנת הרעיון הפרגמטי עצמו.

 

 

הכותל הקרטזיאני

הכותל הקרטזיאני, או: "יהודי לא מגרש יהודי" מהעולם הזה

משקפי/קסדות המציאות המדומה הם גילום טכנולוגי למתודת הספקנות הרדיקלית של דקרט, ולמעשה מעודדים את תחושת הספקנות הקיצונית הזו לגבי קיומה הריאלי של המציאות. מי שישתמש בקסדות הללו אמנם יקטין את תחושת המציאות הברורה ואת הודאות לגבי קיומו הגופני והחברתי גם בשאר חייו.

לכן, לאור הכנסת קסדות המציאות המדומה לכותל המערבי לאחרונה, וכל עוד לא יוצאו משם הצעצועים הבעייתיים הללו אני מציע להעניק לכותל המערבי את השם "הכותל הקרטזיאני" (כלומר, של דקרט). אגב, הכותל המערבי עומד בענין זה בגאוה מפוקפקת מאד לצד תחומים אחרים דרכם מנסים להכניס את קסדות ה-VR, כמו פורנו (ראו כאן). אפשר אף להציע להחרים את ההגעה לכותל המערבי, כל עוד נמצא הצלם בהיכל. אפשר גם לתהות באיזו זכות אנו מדברים בפני אונסק"ו על זיקה הסטורית בלתי מעורערת של העם היהודי לא"י, ירושלים והר-הבית, בזמן שאנו מאפשרים לגורמים מפוקפקים להכניס לכותל המערבי טכנולוגיה שכל מהותה הוא ערעור על רעיון המציאות החיצונית האובייקטיבית המשותפת לבני האדם.

המשך…

בטון-שלטון: על ההֶפְחֵרוּת

ארוע קריסת החניון בת"א שאירע היום הוא מצער מאד, ואני מתפלל מעומק הלב להחלמת הפועלים הפצועים ולהצלת חמשת הלכודים, נכון לשעה זו. כמה שאלות עולות בהקשר זה לגבי אחריות רשויות המדינה ביחס לשלום פועלי הבנין ורווחתם, שהם כידוע 'פועלי ציון' של העת הזאת. למרבה הצער נראה שלגבי נושאים מסוימים המדינה טומנת את ראשה בחול, ובנושאים אחרים נראה שהיא מטה כתף נדיבה מדי לעזרת הקבלנים, אך בשני מקרים אין היא ממלאת את תפקידה הראוי.

המשך…