ימין

ימין ושמאל: לעִנין מה?

ימים קשים עוברים על העולם הזה: בסוריה מתרחש כבר שנים טבח נוראי, שמגיע כמעט לממדי השואה הארמנית, ובימים האחרונים התבשרנו על שיא (או שפל) נוסף בטבח האיום הזה, ויש לקוות שמנהיגי העולם לא יפעילו כלפיו את מדיניות היד הנעלמה.

לצד זאת, מתרחש בישראל תהליך פירוק שיטתי ששפיכות הדמים גלומה בו עדיין רק במובלע: ראש ממשלת ישראל ושלוחיו עמלים על פירוק השידור הציבורי. צעד חמור מאד, לא רק בגלל שרה"מ נמצא בניגוד עניינים חמור (הוא מוטב של עיתון שהוא מוטב של מצב שבו תקטן עוד יותר התחרות בתחום התקשורת בישראל) אלא כי פירוק השידור הציבורי משמעותו היא ששידור ציבורי איכותי המנסה לשפר ולתקן ולבקר את הטעון שיפור, לא יהיה חופשי לומר את דברו, אלא יהיה כפוף לאינטרסים מסחריים ולבעלי הון. וזה, במצב שבו ברור לכולנו שחופש הביטוי ב'שוק החופשי', כלומר ברשתות החברתיות, דומה יותר ויותר לדיקטטורה. אריאל סרי-לוי הגדיר יפה את האיזון הראוי בין השידור הציבורי לבין התחום הפרטי:

המשך…

בעקבות בחירות 2015: מתי יהיה בישראל שמאל סוציאל-דמוקרטי?

מושרשותו של הניאו-ליברליזם בשמאל הישראלי

הרבה כבר נכתב על הבחירות שחלפו. במאמר בשם 'בחירות 2015: הכשל המעמדי של השמאל' כתב פרופ' דני גוטוויין על כך שהבחירות האחרונות לא היו 'טעות' של מצביעים בני המעמד הנמוך בחברה הישראלית, אלא הבעת אי-אמון מעמדית של העניים בשמאל, הנתפס כמחוז שבע ומנותק. השמאל, לטענת גוטווין, ברובו אינו מנסה לכונן ממלכתיות הוגנת אלא פשוט עושה את מה שעושים שאר המגזרים: משתמש במשטר המגזור וההפרטה לשם שירות האינטרסים של חבריו, תוך התעלמות מבעיותיהם של העניים בישראל. התיזה של גוטווין ודאי מעצבנת רבים, אך דומה כי לא לחינם: בעשורים האחרונים מפלגות השמאל-מרכז כמעט אינן מאתגרות את המדיניות הניאו-ליברלית המקודמת על ידי ממשלות ישראל, ולמעשה לקחו חלק בגלי ההפרטה.

המשך…